×
בין עשרים וארבעת המונחים השמימיים בלוח השנה הסיני הלוקלי, מונח גרין באדס (שיאומאן, שיאומאן) בולט לא רק בשל חשיבותו החקלאית אלא גם בשל החוכמה העמוקה שהשתרשה בשמו. הוא מגיע סביב ה-21 במאי, ומסמן את הרגע שבו דגנים כגון חיטה ושעורה מתחילים להתמלא בחלב אך עדיין אינם בשלים לחלוטין. התו "שיאו" (קטן) בשילוב עם התו "מן" (מלא) יוצר סתירה — מלאות שעדיין אינה שלמה.
הרעיון הזה, הנראה פשוט לכאורה, נושא במעמקיו משמעות עמוקה. בפילוסופיה הסינית קיימת מילה: "המים מתמלאים ומשתפכים; הירח מתמלא ומחסר." גרעין המרבה מלמד אותנו שהמצב האידיאלי אינו מילוי מוחלט, אלא שפע עדין וגדל. זהו זמן להיות שבעים אך להמשיך לשאוף.
מבחינה אקלימית, גרעין המרבה מביא עלייה בטמפרטורות וגשמים שכיחים, מה שיוצר תנאי מושלם לצמיחה של יבולים. האיכרים רואים בעונה זו אחת העונות הזריזות ביותר בשנה. בדרום סין, אנשים מתחילים לקצור חרדל ונטיעת אורז. בצפון, שדות החיטה הופכים לזהובים, והקציר נמצא רק כמה שבועות רחוק.
מבחינה תרבותית, האנשים אוכלים קרה-מרירה וירקות בר במהלך תקופה זו, מסורת ששורשיה באמונה שמאכלים מרירים עוזרים לגוף להתאים את עצמו לחום הקיץ. משפחות המגדרות תולעים גם מקיימות טקסים מיוחדים בכבוד אלת התולעים.
גריין בדס תופסת יפה את מהות הקיץ המוקדם — עונה של תקווה, צמיחה והשמחה השקטה של דברים שקרובים, אך עדיין לא הושלמו. 
